<h1>פסחים כ"ז ע"ב</h1>
<h2>דף סב:</h2>
גר' בשלהי תמורה [ל"ג ע"ב] ואילו הנקברים קדש' שהפילו יקברו וכן אם הפילה שליא שור הנסקל ועגלה ערופה (ועגל) וצפרי מצורע ושיער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה וכו', ובגמ' רמי ליה טבי לרב נחמן קת' שיער נזיר יקבר ורמינהי הא דתנן בפ' אחרון דמס' ערלה [פ"ג מ"ג] האורג מלא הסיט מצמר בכור בתוך הבגד ידלק משיער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק, א"ל לא קשיא כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור, פי' שער נזיר כת' ביה ולקח שער רא' נזרו ונת' על האש, נזיר טמא לא כת' ביה שריפ' כך פרש"י, והכי נמי אית' בנזיר פ"ג מינים [מ"ה ע"ב] היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גלח במדינה לא היה משלח תחת הדוד בד"א בתגלחת טהרה אבל בתגלחת הטומ' לא היה משלח תחת הדוד וכו', ותניא בגמ' הכל משל' תחת הדוד חוץ מטמא שבמדינ' מפני ששערו נקבר דברי ר' יהוד'. ובתוספת' דנזיר [פ"ד ה"ה] הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמ' שבמדינה מפני שנקבר, הטמא שבמקדש משלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם דברי ר' מאיר, ר' יהוד' אומ' הטמא כאן וכאן משלח תחת הדוד הטהור כאן וכאן אין משלח תחת הדוד, וחכמי' אומ' הטמ' כאן וכאן והטהור בגבולין אין משל' תחת הדוד, אין לך שמשלח תחת הדוד אלא נזיר שגלח בטהרה ובפתח אהל מועד. ולא איתפרש לי שפיר הבריית' זו, מיהו בגמ' דידן פרכינ' אשם בנזיר טהור מי איכא אמ' רבא ואם נזיר טמא הוא משלח תחת דוד של אשם, והתם נמי מסקי' אם שלח נזיר טהור תחת דוד של חטאת יצא ונפקא ליה מזבח.
ובירושלמ' דערלה [פ"ג ה"ב] תמן תנינן אילו הן הנשרפין, ותנינן אילו הן הנקברין, הכא את אמ' ישרפו והכא את אמ' יקברו, א"ר יוח' כאן בשק כאן בשיער, מה בין שק לשיער, א"ר חנינא בר הלל שק מצוי לחטחט אחריו שיער אינו מצוי לחטחט אחריו, רשב"ל אמ' כאן במקדש כאן בגבולין, ונר' דרשב"ל סביר' ליה כמ"ד אף נזיר טהור שגלח במדינ' אין משלח' תח' הדוד אלא דוקא טהור במקדש ופליג עליה התם ר' יוסי בר חנינ' כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא, כאן בשק כאן בשיער קאי אפטר חמור א"ר יוסי בר בון הך דתימר ישרף שערו הך דאת אמ' יקבר [גופו], פרש"י [תמורה ל"ד ע"א] כשארג משער פטר חמור בשק אז ידלק שאם יקברנו אי משתכח אתי לאתהנויי ביה, היל' ישרף, ומתני' בשער עצמו, וכן המשמעות בהא בהדי' קת' דהאורג מלא הסיט משער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק, היל' יש לפרש הא דתימר ישרף, שערו, פיר' שערו שארגו בשק, הך דאתמר יקבר, גופו, פיר' גוף השיער כשלא ארגו, ופרכינ' התם בתמורה ולבטיל ברובה, אותו מלא הסיט של שיער נזיר ושל פטר חמור למה ידלק השק הרי בטל ברוב, וקס"ד דאינה ניכר בבגד, אמ' רב פפא בצפרתא, פיר' שארג האיסור צורת ציפור דחשיב ליה לכוליה בגד כיון דניכר הוא, ותו פריך ונישלופינהו, ומסיק ודאי אם איפשר לשלופינהו מוטב ואם לאו לישרופינהו כר' יהוד' דאמ' אם רצה להחמיר ולשרוף הנקבר' רשאי, מיהו לרבנ' אין רשאי לשנות אלא בין שער בין שק שניהן נקברין ולתקלה לא חיישינ'.
וקש' לי על ההיא דפ' אחרון מס' ע"ז בתחלת הגמ' [ס"ב ע"ב] דאיבעי' להו שכרו לסתם יינן מהו מי אמרינ' כיון דאיסורו כיין נסך שכרו נמי חמור או דילמ' כיון דטומאתו קל שכרו נמי קל, ת"ש דההוא גברא דאוגר ארביה לסתם יינן הבו ליה חיטי באגריה אתא לקמ' דרב חסדא א"ל זיל קלנהו וקברינהו, ופרכי' ואמאי וליבדרינהו אתי בהו לידי תקלה. ליקלינהי ולבדרינהי דילמ' מזבלא וליקברינהי הכי מי לא תניא אחת אבן שנסקל בה ואחד עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן נקברין עמו, ומשני הת' כיון דקברינהו בי דינא מוכחא מילת' הכא אימור איניש גנב איתי קבר, אלמ' חיישינ' לתקלה, ותימ' דלא מייתי להא דיין נסך בהדי או דנשרפין או דנקברין, וכן נמי ע"ז עצמה, וכן מעות שהפריש לחטאתו ומתו בעלים או נתכפרו או אבדו ונמצאו והפריש אחרים תחתיהן דילכו לים המלח [תמורה פ"ד מ"ב, מעילה פ"ג מ"ב] וכן נמי מפרר וזורה לרוח או מטיל לים [ע"ז פ"ג מ"ג] דבכולהו לא קאמ' דישרף וכת' ואשיריהם תשרפון באש, ובההיא נמי דגרסי' בבכורו' בתחלת גמר' בפ' מעשר בהמ' [נ"ג ע"א] ואית' נמי בפ' שני שעירי [יומא ס"ו ע"א] דדייק התם משו' תקלה דהקרבה ועיין התם, דתנן דנוהג בפני הבית ושלא בפני הבית, ובגמ' פרכי' אי הכי אפי' האידנ' נמי כדרב הונ' דאמ' רב הונ' וכו' עד אלא אמ' רבא משום תקלה ומנא תימרא דחיישינ' לתקלה דתניא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח, ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה ואיתא נמי בפ"א דע"ז [י"ג ע"א] וגרס' התם הנושא והנותן ביריד של גוים בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ואיזהו עיקור מנשר פרסותיה ורמינן התם עיקור אעיקור ומשני אביי דמשום בזיון קדשים מנשר פרסות הקדש של זמן זה ופרכינן ונשחטיה מישחט אתי בהו לידי תקלה ולישויה גסטרא וכו' עד רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים ובתוספת' דמס' ע"ז [פ"ד ה"ג] המוכר עבדו ביריד של גוים [דמיו אסורין ויוליך לים המלח וכו' הנושא ונותן ביריד של גוים] בהמה תעקר כסות וכלים ירקבו וכלי מתכות יוליך לים המלח פירות את שדרכו לשפוך ישפוך את שדרכו לשרוף ישרוף לקבור יקבור, ר' יוסי אומ' ע"ז עצמה שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף היא נעשית זבל.
ובירושלמי פ"א הל' (ב') [ד'], תני לקח משם כסות תשרף בהמה תעקר מעות יוליכם לים המלח, ואע"ג דתנן במס' מעילה פ' ולד חטאת [י' ע"ב] דחטאת שמתה וכן מעות ההולכות לים המלח לא נהנין ולא מועלין וכדכייל לה בפ"א בתחלת מעילה [ג' ע"א] והתנן חטאות המיתות ומעות ההולכות לים המלח לא נהנין ולא מועלין אפי' הכי קת' יוליכם לים המלח ואע"ג דגר' נמי הל' ראשונ' דמעילה [ב' ע"ב] אמ' עולא א"ר יוח' קדש' שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, אפי' הכי תניא בסוף תמורה [ל"ד ע"א] דנקברים אפרן אסור ונשרפ' אפרן מותר, ותימ' למה גזרו על דבר שאין בו מעילה אפי' על אפרן, ותו תימ' דמעות ההולכות לים המלח אין בהן מעילה כדתנן לא נהנין ולא מועלין ואפי' הכי משמ' דיוליכם לים המלח דוקא ולא לשאר נהרות, וגר' בערכי' בשלהי פ' המקדיש שדהו [כ"ט ע"א], ההוא גברא דאחרימנהו לנכסי' בפומבדית' אתא לקמ' דרב יהוד' א"ל שקול ארבעה זוזי אחיל עליהו ושדנהו בנהרא ולשתרו לך, והנהו ארבעה זוזי פשי' דתפשי וחייל עליהו הקדש גמור ואמאי לא א"ל דמוליכם לים המלח, דבפסחי' פ"ב [כ"ח ע"ב] משמ' דכל היכ' דתני ים המלח דוקא קת' ולא שאר נהרות אההיא דתנן [שם כ"א ע"א] ר' יהוד' אומ' אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמ' אומ' מפרר וזורה לרוח או מטיל לים, ואיבעי' להו היכי קת' מפרר וזורה לרוח מפרר וזורה לים או דילמ' מפרר וזורה לרוח אבל לים מטיל בעיניה. ותנן נמי גבי ע"ז ר' יוסי אומ' מפרר וזורה לרוח או מטיל לים היכי קת' וכו' אמ' רבה מסתברא חמץ דלשאר ימים קאזיל בעי פירור ע"ז דלים המלח קאזלא לא בעיא פירור ורב יוסף אמ' ע"ז דלא ממסיא בעיא שחיקה חמץ דמימאיס [לא] בעי פירור, ומוקמינ' להא דרבה משום דתניא כותיה דרב יוסף כאן בים המלח כאן בשאר ימים, מיהו לכ"ע בעיניה צריך להוליך לים המלח ולשאר ימים שחיקה, וק"ל ההיא דתנן בשלהי כל הצלמים [ע"ז מ"ט ע"ב] כל הנהו בבי דפליגי ר' אליע' ורבנ' בתערובת פת שאפאו בתנור שהוסק בעצי אשרה ונתערב באחרים וכן בגד שארגו בכרכר של אשרה ונתערב באחרים דלר' אליע' יוליך הנאה לים המלח וחכמ' אומ' אין פדיון לע"ז, ובגמ' אמ' רב חסדא הל' כר' אליע' אפילו בחבית שנתערבה ועבד הל' למעשה כדמסיק התם ההוא גברא דאיערבא ליה חביתא דאיסורא בחמריה אתא לקמ' דרב חסדא א"ל זיל שקול ארבעה זוזי שדי בנהרא ותשתרי לך בהנאה, אלמ' אפי' הא דתנן דיוליך לים המלח אמ' רב חסדא ואורי דלשאר נהרות נמי שרי אלמ' ים המלח לאו דוקא, ותו רב חסדא גופיה דאסר ליה לההוא גברא [שם ס"ב ע"ב] הנהו חיטי דשקל באגריה לסתם יינן ואמ' ליה למקלינהי וליבדרינהי, למה לי למקלנהי לרבה לשחיקנהי ולשדינהי בנהרא לרב יוסף נמי דאמ' חיטי בעי פירור ושחיקה לשחקינהי ולשדינהי לים המלח, ותו לרב חסדא אליב' דמ"ד דבעי שריפה וקבורה, אי אליב' דר' יוסי ליבדרינהו הכי על ידי שחיקה אי אליב' דרבנ' יטילם לים.
מיהו רש"י פי' היא קבורה בבית הקברות, ותימ' אמאי לא בדרינהו שהרי בית הקברות אין זורע אותו, וי"ל כיון שמגדל צמחין אפי' ממילא אסור מפני שמשביח הקרקע, ונ"ל דהא דלא חיישי רבנ' לכל הני דנקבר' דכולהו משום דמוכח' מילת' בגופיהו ולא אתי לאתהנויי מיניהו דהמוצא בהמה קבורה בין שור הנסקל בין עגלה ערופה כיון דבבי דינא הוא קלא אית להו. והא דתניא בתוספת' דמעשר שיני פ' מצא כלי [פ"ה ה"ט] מקום עגלה ערופה מציינין אותו בחגורה של אבנים לא בשביל גוף העגלה שמא יהנה ממנה אם מצאה אלא מפני הנאת איסור מקום הקרקע שלא יעבד בו ולא יזרע וכן פטר חמור וציפורי מצורע וכן כל המנויין אין דרך נבלות לקבר ומוכחא מילת' דשיער נמי ניכר ותולין העולם בנזיר שאין דרך שיער לקוברו אלא מזומן למלאכה, ור' יהוד' מודה בכל הנקברין שאין לחוש לתקלה מיהו שק שהוא עשוי מנוצה של בהמות או של שיער הת' איכ' למיחש לתקלה לר' יהוד' ולרבנ' השיער שהוא של אדם או של חמור הוא על קבורת השק שמה נקבר תולין באיסור שיער הנזיר ובשיער של פטר חמור ובשק בלבד חלוק' ולא בשאר הנקבר' כמו בשר המבושל אין דרך לקוברו וקבורתו מוכחת שנאסר בהנאה על ידי בישולו בחלב, אבל חטים מה הוכחה שייך בהו לא מיבעיא אם הונחו בכלי אלא אפי' בגומא נמי אתי בהו לידי תקלה למוצא כדמפ' טעמ', ונ"ל הא דלא תני בהדי נקברין ואבן שנסקל בה ועץ שנתלה עליו וסייף שנהרג בו וסודר שנחנק בו משום דכל הני איסורי הנאה לא כת' בהו בהדיא מה יעשה מהן אם בשריפה או בשאר כילויו מן העולם אלא הכי גמירי להו, אבל אילו כיון דדרשינ' כי קבר תקברנו מקרא לא תני להו בהדיהו, וע"ז ומעות ההולכות לים המלח כיון דכמה שנים וימים מתקיימים ומצותן לבערן מן העולם על ידי שחיקה לא דמיזדבלי בקבורה נמי דהרבה מוצאין לא יבערוה היל' מבערין אותן במקום שלא יזכרו ולא יעלו ליד אדם, וגבי הקדש נמי הינו טעמ' דאם הקדיש והעריך בזמן הזה כלי מתכות ומעות אי איפשר בענין אחר אע"ג דאיכ' למימ' ישרף וידק הא מסקינ' דאפר הקדש לעולם אסור כדאית' בסוף תמורה [ל"ד ע"א] ובפ' כל שעה
